כהן נ' פז חברת נפט בע"מ

פסק דין

1. על פי כתב התביעה נכנס התובע לתדלק רכב בן חודש ימים בתחנת הדלק פז בית שמש. כעבור דקה מהתדלוק נדלקה נורה אדומה והתברר שהדלק מהול במים. על פי כתב התביעה הסכימה הנתבעת לפצות את התובע באופן חלקי והוא תובע 8000 ₪.

על פי כתב ההגנה כיוון שלא צורפה חשבונית בגין התדלוק מוכחשת טענת התדלוק. מוכחשת גם הטענה לנזקים בגובה 8000 ₪ ונטען כי התובע לא צירף לכתב התביעה מסמכים המעידים על נזקים שנגרמו לו בסכום זה. עוד נטען בכתב ההגנה כי התובע לא צירף אישור מעסיק כי החסיר ימי עבודה עקב הארוע. גם לא ברור מהמסמכים שצירף התובע מתי בוצע התיקון והאם התובע שילם בכלל כסף או שהתיקון בוצע במסגרת אחריות יצרן.

2. בדיון העידו התובע עצמו, נציגת הנתבעת הגב' קרן קופרמן ומר חנן שמיר מנהל התחנה.

3. בדיון חזרה הנתבעת על טענתה כי התובע לא הוכיח את רכישת הדלק באחת מתחנותיה. התובע הציג לבית המשפט העתק של דף חיובי הויזה למועדים הרלוונטיים המוכיח את טענתו כי ביום 26.3.09 אכן מילא דלק בתחנת הפז בית שמש. בנסיבות אלה הורם הנטל להוכחת טענת התובע כי רכש דלק אצל הנתבעת.

4. האם הוכיח התובע כי הדלק היה מהול במים? להוכחת טענתו צירף התובע לכתב התביעה אישור מהמוסך המאשר כי רכבו נכנס לבדיקה ביום 26.3.09 (בו ביום שמילא דלק). באשור נרשם "בתאריך 26.3.09 הרכב הנ"ל נכנס לבד' רכב מזייף ונורת בקרת מנוע דולקת תקלות בגין דלק לא תקין". כמו כן מפורטים התיקונים שנעשו. התובע צירף גם חשבונית מהמוסך בדבר העבודות שבוצעו. בחשבונית נרשם "פו"ה מיכל דלק + ריקון 50 ליטר דלק ניקוי מערכת דלק מדלק מהול עם מים הוספת דלק אחר עבודה עבודה בוצעה במסגרת אחריות יצרן".

מאידך העידה נציגת הנתבעת הגב' קופרמן על קיומה של מערכת התראה משוכללת המעלה את המדדים כאשר נמצאים מים בדלק, על כך שדגימה ממיכל התדלוק נשוא התביעה מיום 30.3.09 יצאה תקינה ועל כך כי למעט התובע אף לקוח לא התלונן. בכל אלו יש לטענתה כדי לפגום ראייתית בגירסת התובע. גם מנהל התחנה שהעיד הצביע על מערכת החישנים הקיימת לאתור תקלות ועל כך כי לא יתכן שאם היתה חדירת מי גשמים למיכל רק רכבו של התובע נפגע מתוך 200-300 רכבים שתדלקו באותו היום.

5. בית משפט לתביעות קטנות רשאי לקבל ראיה גם אם לא הייתה קבילה בבית משפט אחר (ר' סעיף 62(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984). הנתבעת לא טענה כי אין באפשרות המוסך בו טופל רכב התובע לאתר מים במיכל הדלק. כעולה משני האישורים שהגיש התובע, המוסך בו טופל רכבו של התובע אישר כי אכן הדלק אותו מילא התובע היה מהול במים. אמנם מהחשבונית עולה לכאורה כי הרכב נכנס למוסך ביום 29.9.09 ולא ביום 26.9.09 ואולם יתכן כי נפלה שגיאה בתאריך שכן באישור המאוחר יותר נרשם כי תאריך התיקון הוא 26.3.09 ומכל מקום מדף חיובי הויזה שהציג התובע עולה לכאורה כי תידלק בתחנת פז אחרת גם ביום 28.3.09.

העובדה שלא הוגשו תלונות נוספות אינה שוללת את האפשרות שנמצאו מים בדלק שנכנס לרכבו של התובע באותו יום. כמו כן, הואיל ובדיקת המעבדה נעשתה לאחר יום האירוע המדובר, אין בה כדי להפריך את טענת התובע ולפיה דווקא הדלק שמילא קודם ליום הבדיקה גרם לנזקי הרכב. בנסיבות אלו סבורה אני כי התובע הוכיח במידה מספקת כי דלק מהול במים הוא שגרם לצורך בביצוע העבודות שבוצעו ברכבו.

6. בכתב התביעה לא פירט התובע מהם הנזקים אותם הוא תובע. במהלך הדיון אישר התובע כי לא שילם בעד התיקון שכן ניתן לו השירות במסגרת אחריות יצרן לרכב חדש (ר' עמ' 1, שורות 13-12). עיון בדף הויזה אותו הגיש התובע מעלה כי עלות הדלק ששולמה על ידו לנתבעת עומדת על סך 184 ₪. עוד עולה מהמסמכים שצירף כי שילם למוסך סך של 100 ₪ עבור הדלק עצמו שהוחלף. לסכומים אלו זכאי התובע.

בעדותו ציין התובע כי הוא מבקש חוץ מעוגמת נפש להביא בחשבון כי שלושה ימים היה ללא רכב ושהפסיד שעות עבודה וימי עבודה. לכתב התביעה צירף התובע דוח כניסה ויציאה ממקום עבודתו בצידו סומן בכתב יד כי ביום 26.3.2009 עבד רק חצי יום, ביומיים שלאחר מכן – שישי-שבת – לא עבד כלל, ביום ראשון עבד חצי יום וביום שני נסע במוניות. עוד צירף אישור מעסיק – שופרסל ולפיו שווי שכרו ליום עבודה מלא הינו 155 ₪ ברוטו. לא צורף אישור מעסיק כי התובע היה אמור לעבוד בימים הנטענים ובאיזה היקף וכעולה מדוח הנוכחות שהגיש התובע הוא עובד במשמרות. לא הוכח גם למשך איזו תקופה שהה הרכב במוסך בימים הנטענים. עוד לא ברור מדוע לא עשה התובע שמוש בתחבורה ציבורית והקטין בכך את הנזק הנטען. לא צורפה גם כל אסמכתא על שימוש במוניות ביום הרלוונטי. בנסיבות אלו איני רואה מקום לפסוק לתובע פצוי בגין ראשי נזק אלו.

אשר לעוגמת הנפש הנטענת יצויין כי גירסת התובע בכתב התביעה ולפיה מדובר ברכב חדש לא נסתרה, ונתמכת באישור המוסך בו נרשם כי הטפול בוצע במסגרת אחריות יצרן. התובע העיד כי נגרמה לו עוגמת נפש רבה לנוכח העובדה שמדובר ברכב חדש (ר' עמ' 1, שורה 14). בנסיבות אלו אני פוסקת לתובע פיצוי בסך 500 ₪ בגין עוגמת הנפש.

התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 784 ₪ (284+500) בתוספת הוצאות משפט בסך 150 ₪.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"א, 04 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: